רגשות מודחקים הופכים לכאבים פיזיים

במשך זמן רב מצבים רגשיים כמו תסכול, אשמה, ייסורי מצפון, כעסים וחרדות, לא מוצאים מענה הולם של הכלה ושחרור מבפנים החוצה, כך נוצר סבך רגשי, עולם הרגש הוא יסוד המים, רגשות מודחקים וכלואים הן ביצה מימית בוצית ללא זרימה ותחלופה.

השילוב של אדמה ומים עומדים בטבע, יוצרים בוץ-ביצה. נוצרים ריחות לא נעימים, פטריות, בקטריות, טפילים, מים עכורים. כל מה שבחוץ משתקף מתוכנו פנימה ולכן אותו הדבר ממש נוצר בנו כשהרגשות לא באים לידי ביטוי בזרימה, והתנועה הפיזית משתתקת בגלל כאב, מצוקה, מחלה - אין חמלה!

מתקיימת חווית חושך שכוללת קורבנות וייאוש, וצמצום תדרי האור בתוכנו.

רגש עולה בא לידי ביטוי דרך דיבור או כתיבה ומשתחרר החוצה, זו הדרך הנכונה והבריאה לאפשר זרימה רגשית.

רגשות קשים שלא באים לידי ביטוי, בוחרים להתמקם במקומות בהם זרימת האנרגיה אינה תקינה, זהו חוזה בין הנשמה לגוף להפעיל מקום מסוים, בזמן נתון כדי לעורר מודעות, והתקדמות קדימה. כאב תמיד מעורר לעשייה מחודשת ולחיפוש פתרון כי הוא נוכח ומציק.

כאב כרוני הוא הניסיון למצוא פתרון הולם שכושל שוב ושוב עקב חוסר דיוק של הבנת האירוע והרגש שנוצר בו, ובמקום ביטוי זרימה ושחרור, הרגש נעצר התכווץ והשתתק.

אנחנו מספרים לעצמינו שבגלל הכאב אנחנו מוגבלים ולא יכולים, אך בפועל הכאב נמצא בשימוש שלנו כדי למלא את תפקיד החסימה.

הכאב נוצר מההכרה שמתווכחת עם האינטואיציה שמחוברת לרצון הפנימי הנשמתי.

רצון עולה, ההכרה משתיקה אותו על ידי אמירה מילולית: כואב לי, איני יכול. וככל שהזמן עובר וההכרה שולטת ברצון הפנימי המצב מחמיר.

הפתרון מצוי בתהליך של הבנה ובמודעות שנתנו להכרה את הכוח לבחור, להחליט ולבצע.

השינוי בא מתוך כך שאנו למדים להרגיע את ההכרה ואת הרצון הפרימיטיבי שלה להגן עלינו, ונהיים עוצמתיים מספיק כדי להתגבר על הקולות הפנימיים האלה ולהקשיב לקול שבא מתת ההכרה, שהוא הרצון האמיתי, השקט הבהיר והנוכח.

הבקשה הפנימית האמיתית, הינה לפרוץ את מגבלות הפחד והחרדה ולהתחבר למעגלים מתרחבים של חיים, שמחה ובריאות.